פסק-דין בתיק ת"ק 15920-08-11

1. בפני תביעה כספית בגין נזקי רכוש אשר על פי הנטען, נגרמו בעטיה של תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 8.3.11 בכביש 66 מצומת מגידו לכיוון תל מגידו (להלן: " התאונה").

2. בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו היה התובע בעליו והמחזיק של רכב מסוג ניסן סאני 1994 מ.ר. 40-671-06 (להלן: " הניסן").

3. הנתבעת 1 הייתה בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה זו בעליו ו/או המחזיקה ברכב מסוג יונדאי אקסנט מ.ר. 85-892-20 (להלן: " היונדאי").

4. הנתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר בזמנים הרלוונטיים לתובענה דנן הייתה המבטחת של רכב היונדאי בפוליסת ביטוח ברת-תוקף.

5. הצדדים חלוקים באשר לשאלת האחריות לתאונה.

6. על פי הנטען בכתב התביעה, במועד הרלוונטי לתאונה נהגה הנתבעת ברכב היונדאי, על כביש רטוב, איבדה את השליטה ברכב ונכנסה בגדר ההפרדה. עוד נטען בכתב התביעה, כי התובע, אשר נהג ברכב הניסן, נסע אחרי רכב הנתבעת, ועל מנת שלא לפגוע בו, החל מבצע עקיפה מצד שמאל. לטענת התובע, בעת שהיה ליד רכב היונדאי פתחה הנתבעת את דלת רכבה ורכב התובע פגע בדלת הפתוחה.

7. כך טוען התובע, כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב הניסן נזקים המפורטים בכתב תביעתו והוא עותר, אפוא, כי בית המשפט יחייב את הנתבעים בתשלום הנזקים הנטענים על ידו, כמפורט בכתב התביעה ובנספחים המצורפים.

8. בכתב ההגנה מכחישות הנתבעות את אחריותן לקרות התאונה וטוענות, כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של התובע, אשר נהג ברכבו באופן רשלני ובלתי זהיר. לטענת הנתבעות, ביום התאונה, נסע רכב התובע אחרי רכב הנתבעת. כן טוענות הנתבעות, כי הנתבעת איבדה שליטה על רכבה ופגעה בגדר ההפרדה שבצד הכביש. עוד נטען, כי בעקבות ריח של עשן, יצאה הנתבעת מרכבה וכי לאחר מכן התובע פגע בדלת הרכב הפתוחה, זאת ברשלנותו המלאה, שעה שביצע עקיפה מסוכנת, במקום לעצור את רכבו.

9. לאור האמור טוענות הנתבעות, כי התובע הוא שאחראי לנזקיו וכי מיקום הנזקים ברכבו מחזק את גרסתן. לחילופין, טוענות הנתבעות, כי גם אם התובע לא התרשל, הרי שהנתבעות לא התרשלו כלפיו ומכאן שאין לו עילת תביעה כנגדן. לטענת הנתבעות, התאונה ארעה באשמתו של התובע, שהתבטאה, בין היתר, בכך שהתובע לא שם לב לנעשה בכביש, לא שמר מרחק, לא נקט באמצעי זהירות, נהג בפזיזות ובחוסר אחריות, לא בלם את רכבו בזמן ו/או בכלל, נהג במהירות מופרזת בהתחשב בתנאי הדרך, פגע ברשלנות בדלת הפתוחה ולא נהג כפי שנהג סביר ומיומן היה נוהג באותן נסיבות.

10. לחילופין, טוענות הנתבעות, כי דין התביעה להדחות בהתאם להוראת סעיף 64 לפקודת הנזיקין, מאחר ולא רשלנותן, אלא גורם אחר, הוא הגורם הראשי לקרות התאונה.

11. לחילופין, טוענות הנתבעות, כי הסכומים הנתבעים הינם מוגזמים ו/או בלתי מוכחים.

12. לאור כל האמור לעיל, עותרות הנתבעות, כי בית המשפט ידחה את התביעה ויחייב את התובע בהוצאות משפט.

13. בדיון אשר התקיים בפניי ביום 10.7.12, נשמעו ראיות הצדדים וטיעוניהם באשר לתובענה דנן. מטעם התובע העיד התובע בעצמו וכן העידה מטעמו הגב' מריה לסקין, אשר נסעה עימו ברכב בעת התאונה. מטעם הנתבעת, העידה הנתבעת בעצמה.

14. במסגרת עדותו, מסר התובע גרסה מפורטת לקרות אירוע התאונה וכן הגיש תמונה של רכב הנתבעת לאחר התאונה, אשר התקבלה וסומנה ת/1. בעדותו מסר התובע, כי באותו יום נסע בכביש 66 מצומת מגידו לכיוון תל מגידו וכי  הבחין לראשונה ברכב הנתבעת, כשהוא עומד בשול הכביש, ללא אות מצוקה וללא אורות ברקס . כן מסר התובע כדלקמן (עמ' 1 לפרוטוקול משורה 13 ואילך):

" כשהתקרבתי והייתי במרחק של 10-15 מטר מהרכב, הנתבעת פתחה את הדלת ויצאה בריצה לכיוון שלי, כלומר בכיוון הנגדי לנסיעה, כאשר היא משאירה את הדלת פתוחה. אז לא היה לי מקום ואפשרות לבלום עד הסוף משתי סיבות - האחת, פחדתי ללחוץ על הברקס בעוצמה ולפגוע בנתבעת, כי היה רטוב ושנית, כי הרכב כמו שהוא עמד קודם עם דלת סגורה אפשר מעבר רכבים אבל עם דלת פתוחה לא. "

            כן ענה התובע לשאלות נציג הנתבעת 2 כדלקמן (ראה עמ' 1 לפרוטוקול משורה 28 ואילך):

" ש: מתי הבחנת ברכב התובעת? (כך במקור - הערה שלי י.ש.)

ת: כשנכנסתי לתוך העקומה, זה בסביבות 30, 40 מטר, אולי 50.

ש: הבחנת בו מבעוד מועד, הרכב לא הפתיע אותך.